"הגעת ליעד"

אמרה לי אשת ה'וויז' בטון בטוח.

ואני לא ראיתי שום יעד, רק שיפודיה מעברו השני של הכביש.

עצרתי את האוטו והקלדתי שוב את הכתובת המדויקת של האולם אליו הייתי אמורה להגיע להופעה בחגיגות יום הולדת 60.

שבוע קודם התקשרה אלי לקוחה והזמינה אותי להופעה בארוע: "אני מבקשת שתגיעי סביב 21:00 ונתחיל". ביקשתי שתבדוק עם ה'אולם' אם זו לא שעה בה יוגש האוכל כי אם כן, זה מאוד יוריד מתשומת הלב של ההפתעה וגם, באופן כללי אני נמנעת ממצבים בהם אני רוקדת בזמן שמלצרים חולפים על פניי עם מגשי אוכל. לא מכובד. - לא לאוכל ולא לי.

למחרת התקשרה אליי הלקוחה והודתה לי על תשומת הלב לפרטים ושאגיע לקראת .23:00

השעה הייתה 22:32.

"הגעת ליעד" התעקש הקול.

השפלתי מבט והבנתי שזה זה. היעד כאן. אבל ממש כאן.

ממ..אמרתי לעצמי, לפחות פוסט נחמד ייצא מזה. ולא סתם פוסט, אלא אחד כזה שבעוד שנה אקבל תזכורת על קיומו, הוא ימוחזר ויתוזכר כי כך היה עוד לפני שידעתי מה הולך להיות..

חניתי בעודי תוהה איך זה שהאולם הפך לשיפודיה בפחות משבוע..

כבר כאשר יצאתי מהאוטו שמעתי מתוך האולם שירה של זמר שר בערבית.

"מעולה" חשבתי, זה לבטח יעזור במקום בו אור הניאון לא יפסח על אף שערה סוררת או כשל באיפור, העיקר ששמח כאן! הקולות הפנימיים עודדו אותי במרץ.

ואז התבשרתי שאין ממש חדר בו אוכל להחליף בגדים לקראת ההופעה שלי בעוד מספר דקות. "אפשר לארגן משהו במטבח" (מנסיון קודם זכרתי שלצאת לבושה בחליפת ריקודי בטן בתוספת ריח של סטייק עסיסי עלולה להטעות את הציבור לגבי הסיבה לשמה באתי) אז בחרתי להתארגן בשירותים- המוצף יש לומר.

אחסוך את פרטי האקרובטיקה אותה נאלצתי לעבור כחימום לקראת ההופעה, פעולה שנעשתה בכדי לא להרטיב את החצאית, ומבלי לגעת באסלה, ומבלי שייפלו לי התיקים בזמן שאין מתלים. אין מתלים!

אבל הזמר שר כל כך יפה. הסאונד היה נהדר ובחיי שכבר הייתי מוכנה לחלק שלי. הצעתי למי שהזמינה אותי שתבדוק אפשרות שאשתלב עם הזמר. הכרתי כל שיר שהוא שר, ביחד זה יכול להיות מלהיב כפליים.

היא חזרה ואמרה שאי אפשר, הוא דתי ירא שמיים...

אכזבה קלה נרשמה אך היי, אני ערוכה לכל תסריט (אהמ..).

בעוד אני מתחבאת בשירותים לבושה בנצנצים ועדיין נזהרת מבית השימוש המוצף בזמן שאחראית הארוע מתעסקת עם המוסיקה שלי, קלטו עיניי אנשים קמים ומתחילים להיפרד וללכת. בכל זאת, השעה הייתה כבר אחרי 23:00 והזמר הפסיק את הופעתו.

ואז נשמעו הצלילים המוכרים, הדרבוקות והסלסולים. מקום המפלט מכל המחשבות אל עולם הריקוד וההנאה שלי. שיגרתי את עצמי בסערה אל איזור היושבים. היו כפיים, וחיוכים ופליאה. חתן השמחה נראה כבר מותש מכל מה שעבר עליו עד אותו הרגע. הוא כבר לא ממש יכול היה לעמוד ובטח שלא לרקוד באותם הרגעים, אך ראיתי שהוא אוהב את המוסיקה ומעריך את הריקוד.

סביבו היו עוד חברים ובני משפחה שהתקבצו ולקחו חלק בחאפלה הקטנה שנוצרה. אך לא יכולתי שלא להבחין בחלק לא מבוטל של אורחים דתיים שקמו ועזבו את המקום.

ואז קלטו עיניי שני שולחנות 'תוססים'. יושביהם שרו ומחאו כפיים. התקרבתי אליהם בצעדי ריקוד ובזכותם העברתי את יתר ההופעה בנעימים ובהנאה על אף ההתחלה העגומה.

אחרי 40 דקות החלטתי לסיים את חלקי לפני שנישאר רק עובדי המקום, יושבי השולחנות ה'תוססים' ואני.

הלכתי להתלבש בשירותים האקרובטים ובעודי מארגנת את התיק, התלוי על אוזני כי מתלים אין, התקרבה אליי הלקוחה יחד עם בתה.

"אז מה אנחנו עושים לגבייך?" שאלה

"באיזה עניין? "עניתי.

"אני זוכרת שבטלפון אמרת לי שאת מופיעה יותר משעה, עדיין לא עברה שעה"

"תקשיבי" עניתי לה בנועם. "אני מבינה שאת מאוכזבת מכך שלא הופעתי שעה שלמה אבל.. (הצבעתי מסביב ואמרתי לה שלא נשארו כאן כמעט אנשים). ובנוסף, האנשים שעוד היו כאן לפני כן, חלקם הגדול דתי ואם רק היית מיידעת אותי הייתי מגיעה בחליפת ריקוד צנועה, המכבדת גם אותם וגם אותי במעמד זה בנוכחותם. זה מקובל, יפה ולא פחות שמח!"

הוספתי שגם השעה המאוחרת אליה הוזמנתי בתוספת הזמר שהופיע כל הערב וכאשר הפסיק נוצר הרושם כי החלק האומנותי נגמר, כל אלו לא השאירו הרבה שותפים למסיבה.

למרות שמדובר בסיבות אמיתיות, אמירתן בקול גרמה להן להישמע כמו תירוצים עלובים. ניסיתי להבין איך כל זה קרה וגם, איך זה לא קרה עד היום?

היא הסתכלה עליי ואמרה לי:" מאוד יכול להיות שאת צודקת אבל אם אני אשלם את כל הסכום עליו הסכמנו אני ארגיש שנוצלתי".

כאילו לא היו לי די הפתעות לערב אחד.

הסתכלתי עליה ואמרתי באסרטיביות שבאותה מידה התחושות שלי זהות לשלה. הגעתי מרחוק, בידיעה שאני מופיעה בארוע באולם מסודר עם דיג'יי ותאורה. כך נאמר לי. ואם רק הייתה מדייקת בפרטים: האולם, הזמר, השעה והאורחים. הייתי נערכת בהתאם ורוקדת אפילו יותר משעה.

ראיתי בעיניה שהיא מבינה את דבריי. אבל באותן העיניים ראיתי שהיא גם לא ממש הולכת לוותר בעניין,

אז בפתרון אלגנטי 'קיזזתי' מהתשלום שלה את סהכ הטיפים שקיבלתי כך שהיא לא שילמה את הסכום המלא ואני לא הפסדתי.

לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה? חושבת שזה זה.

עיבוד תמונה ע"י האחד והיחיד Hm Samarel